לצאת לחקור ולדעת שאפשר לחזור

מרגרט מאהלר ונפרדות בתוך קשר

מרגרט מאהלר הייתה פסיכואנליטיקאית שחקרה את התפתחותם הרגשית של תינוקות וילדים צעירים. היא תיארה כיצד הילד מפתח בהדרגה תחושה שהוא אדם נפרד מאמו, ובתוך הקשר איתה מגבש את זהותו הייחודית. לתהליך הזה קראה ספרציה–אינדיבידואציה.

תנועות עיקריות

ספרציה — נפרדות: בתיאור של מאהלר, בתחילת החיים ההבחנה בין העצמי לבין האם עדיין אינה מגובשת. בהדרגה הילד מפתח תחושה ש״אני״ ו״אמא״ הם שני אנשים נפרדים. התנועה וההתרחקות הפיזית מאפשרות התנסות בנפרדות, ולצדן מתפתחת תחושה פנימית: אני יכול לפעול בעצמי ולהישאר בקשר.

אינדיבידואציה — ייחודיות: לצד התפתחות הנפרדות, הילד מגבש את מאפייניו האישיים: רצונות, העדפות, יכולות ודרך משלו לפגוש את העולם. הוא לומד להכיר במה שהוא אוהב ורוצה, גם כשזה שונה ממה שאמו או אחרים אוהבים. שתי התנועות מתפתחות יחד ומשפיעות זו על זו.

חשיבות היכולת

היכולת להרגיש נפרד ובעל ייחודיות יכולה לתמוך בילד כשהוא נכנס למסגרות חדשות, מצטרף לקבוצות, חוקר ומתנסה. הוא יכול להתקרב לאחרים ולהשתייך, ובו בזמן לשמור על העדפותיו ועל דרכו האישית. הידיעה שיש קשר שאפשר לחזור אליו מאפשרת להרחיב את ההתנסות בהדרגה ובביטחון.

איך זה נראה ביומיום?

ילד רוצה להשקות שתיל אבל מבקש שהמבוגר יעמוד לידו. אפשר לעמוד לידו, לומר היכן נהיה ולתת לו להחזיק את המשפך. בהמשך אולי יבקש שנעמוד רחוק יותר. הערך אינו בהתרחקות הגדולה ביותר, אלא בכך שהילד יכול לחקור וגם לבקש קרבה בלי בושה.

בבית ובמסגרת כדאי לתאר את המשך היום ואת הפרידה הצפויה במילים שמתאימות לילד. מי נשאר, מה הפעילות הבאה ומתי נפגשים שוב? לא ניעלם כדי למנוע בכי. בכי בפרידה אינו כשלעצמו הוכחה לפגיעה בקשר; נתעניין בעוצמה, במשכה ובהתאוששות. שינוי מתמשך או מצוקה שמקשה על התפקוד מצדיקים בירור אישי עם איש מקצוע.

נשאל אילו תנאים מאפשרים לילד להעז, מי יכול לעזור לו ומה הוא כבר מסוגל לעשות בנוכחות תמיכה. נרצה להרחיב בחירה בהדרגה, בלי להפוך את הצורך במבוגר לסימן של כישלון. הדגש הוא על ביטחון וגמישות, בלי לדרוש עצמאות בכל מחיר.