להרגיש שרואים אותי: נראות, אמפתיה וערך עצמי

היינץ קוהוט ופסיכולוגיית העצמי

היינץ קוהוט, מפתח פסיכולוגיית העצמי, הדגיש את הצורך של האדם להרגיש בעל קיום, חיוניות וערך עצמי. תחושות אלו מתפתחות בתוך קשרים משמעותיים, שבהם אנחנו זוכים להבנה ולהכרה. עבור הילד, המפגש עם אדם שמנסה להבין את חווייתו ורואה את כוחותיו יכול לסייע בבניית תחושה פנימית: יש לי מקום, אני בעל ערך עצמי ויש בי יכולת.

אמפתיה

אמפתיה היא הניסיון להבין את החוויה של הילד מנקודת מבטו: מה הוא מרגיש, מה חשוב לו ומה הוא זקוק לקבל מאיתנו ברגע הזה. זו הקשבה גם לרצונות שלו, גם לכוונות שלו וגם למשמעות שהמצב נושא עבורו. ההבנה הזאת מאפשרת לנו, המבוגרים שנמצאים עם הילד, לבחור תגובה מתאימה שמתייחסת באופן מדויק יותר לחוויה של הילד, גם אם אין לנו כל כך את הפניות המלאה להיענות לבקשותיו.

נראות

נראות היא החוויה שמישהו רואה ומכיר במה שמתרחש בתוכי ובמה שאני מביא לעולם. כשאנחנו מזהים את מחשבותיו, רגשותיו, כוונותיו וכוחותיו של הילד, ומבטאים את מה שראינו, אנחנו עוזרים לו להכיר בהם בעצמו. כך ההכרה שלנו יכולה לתמוך בתחושת הקיום והערך העצמי שלו: החוויה שלי משמעותית, יש בי כוחות ויש לי מקום בתוך הקשר, ולכן אני גם בעל מרחב גדול יותר לשליטה בחיי.

איך זה נראה ביומיום?

ילד שרוצה לספר לנו משהו: לפעמים הוא זקוק לכך שנעצור ונקשיב. אם אנחנו עסוקים, אפשר לומר: ״אני רוצה לשמוע מה קרה לך. אסיים את זה ואז אשב איתך״ — ולחזור אליו כפי שהבטחנו.

ילד שרוצה לעזור בבית: אפשר לזהות בתוך הבקשה את הרצון להשתתף ולהרגיש מסוגל: ״ראיתי שרצית לעזור בהכנה. בוא נמצא משהו שתוכל לעשות איתי״. כך אנחנו נותנים מקום ליוזמה שלו ולתרומה שהוא מבקש להביא.

ילד שכועס כשמציבים לו גבול: אפשר להכיר בחוויה לצד שמירת הגבול: ״רצית להמשיך, וקשה לך לעצור עכשיו. אני מבין, אבל להיום סיימנו״. גם ברגע של תסכול הילד יכול להרגיש שאנחנו רואים אותו ונשארים איתו בקשר.