מרחב למשחק: לתת מקום לדמיון ולרגש

דונלד ויניקוט

דונלד ויניקוט, רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי, הדגיש את הקשר בין סביבה מחזיקה לבין היכולת של הילד לשחק, לדמיין ולתת מקום לעולמו הרגשי. מתוך קשר בטוח, הילד יכול לפגוש את המציאות ולהביא לתוכה גם את עולמו הפנימי.

החזקה

החזקה היא הסביבה הפיזית והרגשית שהמבוגר מעניק לילד: נוכחות, הגנה והיענות לצרכיו. האחריות להחזקה נמצאת אצל ההורה או המבוגר שמלווה אותו. בחיי היומיום היא כוללת הקשבה לחוויה של הילד ותגובה מותאמת, לצד גבולות ברורים ויציבים שאינם מתפרקים מול כעס או תסכול. כך הילד יכול להרגיש שיש מי שנשאר איתו ושומר על המרחב גם כשהרגש עוצמתי.

מרחב הביניים

מרחב הביניים, או המרחב הפוטנציאלי, הוא מרחב של חוויה שבו נפגשים העולם הפנימי של הילד והמציאות החיצונית. זהו המקום שבו הדמיון מקבל צורה בתוך משחק, בעזרת חפצים, תפקידים וקשר עם אחרים. ההחזקה היציבה של המבוגר מעניקה ביטחון לנוע בין הדמיון למציאות: להיכנס לסיפור שהילד יוצר ולצאת ממנו, כשהסביבה הממשית נשארת בטוחה וזמינה.

המשחק כמרחב לעיבוד חוויות החיים

בתוך המשחק הילד יכול לחזור אל חוויות שמעסיקות אותו, לבטא רגשות ולנסות אפשרויות שונות. הוא יכול לשנות תפקידים ואת מהלך הסיפור ולפגוש את החוויה בקצב שלו. מתוך הביטחון שמעניקה ההחזקה, המשחק יכול להיות מרחב לעיבוד החוויה ולהרחבת תחושת ההשפעה שלו בתוכה.

איך זה נראה ביומיום?

ילד שמשחק את אבא: ילד שאביו חוזר מאוחר לובש בגדי עבודה ולוקח כלי עבודה למשחק. הוא אומר ״אני הולך לעבודה״, ופעם משחק את אבא ופעם את הילד שמחכה בבית. הוא יכול לקבוע מתי אבא חוזר ולתת מקום למה שהוא מרגיש סביב ההמתנה והמפגש.

ילדה שמשחקת את אמא: ילדה שאמה בהיריון שמה בובה מתחת לחולצה ואחר כך משכיבה אותה לישון. היא יכולה לשחק את האמא, את האחות הגדולה או את התינוקת, ולתת צורה לסקרנות, לציפייה ולרגשות סביב השינוי במשפחה.

ילד שמשחק עם כלב שמפחיד אותו: ילד שחושש מכלבים משחק עם כלב צעצוע. הוא מחליט מתי הכלב מתקרב, נובח או נרגע, ויכול להתנסות במפגש עם הפחד בתוך סיפור שהוא יוצר. המבוגר נשאר זמין ומגיב ושומר על גבול בטוח, בלי לקבוע מראש מה משמעות המשחק.