פסיכותרפיה הנעזרת בבעלי חיים

מהו טיפול רגשי הנעזר בבעלי חיים?

זהו תהליך טיפולי שבו בעלי החיים משתלבים בקשר בין הילד למטפל. העבודה נשענת על היכרות מקצועית עם הילד ועל מטרות שנבנות בהתאם לצרכיו. המפגש יכול לעסוק בקושי לתת אמון, בביטוי רגשות, ביחסים עם אחרים, בתחושת היכולת והערך העצמי ועוד.

המטפל מלווה את מה שמתרחש, נותן מקום לחוויה של הילד ועוזר לו להתבונן בה. גם צפייה מרחוק יכולה להיות השתתפות משמעותית. אין צורך להתחיל במגע או להגיע עם מילים מוכנות.

בנוסף לכך, פסיכותרפיה הנעזרת בבעלי חיים היא מרחב טיפולי בעל כלים עוצמתיים ועמוקים נוספים, שאינם מפורטים במאמר זה.

שלושה שותפים בתוך קשר

במרחב הזה מתקיימים כמה קשרים בו בזמן: הילד עם המטפל, הילד עם בעל החיים והמטפל עם בעל החיים. הילד יכול לראות איך המטפל ניגש, מקשיב לאיתותים ושומר על מי שזקוק לעזרה. כך הוא פוגש דרך להיות בקשר, ויכול לבדוק בהדרגה אם יש בה מקום גם עבורו.

נוכחות בעל החיים עשויה להקל על תחילת המפגש. בחלק מהמחקרים נמצא שאנשים בנוכחות בעל חיים, ובמיוחד כלב, נתפסו באופן חיובי יותר וכמי שקל יותר לתת בהם אמון. ההשפעה משתנה בהתאם לאדם ולהקשר, ונוכחות בעל החיים מצטרפת לקשר שהמטפל בונה עם הילד. לפעמים קל יותר להתעניין יחד במה שהוא עושה, ורק אחר כך לספר משהו אישי. מתוך החוויה המשותפת יכולה להתפתח תחושה שאפשר להיות כאן כפי שאני, גם כשקשה לי.

לפגוש בעל חיים שיש לו עולם משלו

בעל החיים מביא למפגש צרכים, העדפות וקצב משלו. הוא עשוי להתקרב, להתרחק, להסתקרן או להזדקק למנוחה. המטפל עוזר לילד לשים לב להתנהגות הזאת וללמוד מה היא יכולה לסמן, תוך היכרות עם בעל החיים ועם צרכיו.

המפגש מזמין להכיר בכך שהאחר יכול לרצות משהו שונה ממני. אפשר לשמור על הרצון שלי בקרבה, ובאותו הזמן לתת מקום לצורך שלו במרחק. זו הזדמנות להתנסות בקשר שיש בו הדדיות, גבולות והתחשבות.

להבין ולהיות מובן, גם בלי מילים

קשר נוצר גם דרך מבט, תנועה, מרחק וטון. ילד שמתיישב בשקט ליד בעל חיים עשוי למצוא דרך להישאר במפגש, גם אם עדיין קשה לו לדבר. המטפל קשוב לאופן שבו הילד משתתף, ויכול לעזור לתת מילים למה שעולה: ״רצית שהוא יתקרב, והתאכזבת כשהוא הלך״.

אפשר גם לדבר על בעל החיים ולגלות דרך השיחה משהו מהחוויה של הילד. נשאל בעדינות ונשאיר מקום לתשובתו. ההבנה מתפתחת יחד איתו; הוא יכול לדייק אותנו ולומר שהרגיש אחרת.

מרחב שמחזיק את הילד ואת בעל החיים

המטפל אחראי לשמור על מרחב בטוח ועל רווחת בעלי החיים, ולהכיר את התנהגותם ואת סימני המצוקה שלהם. לא נכפה קרבה על הילד או על בעל החיים. נוכל לעצור מפגש, לתת מנוחה ולהציע דרך אחרת להשתתף.

הגבולות האלה הם גם חלק מהחוויה הטיפולית: אפשר לרצות, להתאכזב ולהביע כעס, ויש מי שעוזר לשאת את הרגש ושומר על כולם. בתוך מסגרת כזאת הילד יכול לנסות, לגלות את כוחותיו ולהביא את עצמו לידי ביטוי בקצב שלו.

איך זה נראה ביומיום?

ילד שחושש להתקרב: המטפל מכיר בחשש ומאפשר להתבונן ממרחק בטוח. אפשר להכיר יחד את בעל החיים ואת התנהגותו, ולבחור צעד שמתאים לילד. גם הבחירה לחכות מקבלת מקום, לצד שמירה על בטיחותו.

ילדה שרוצה לטפל: כשהיא שמה לב שחסרים מים ופונה לעזרה, אפשר לומר: ״ראית מה היה חסר ודאגת שיהיו לו מים. תשומת הלב שלך עזרה לו״. ההכרה הברורה במעשה נותנת מקום לכוחותיה ולתרומה שלה.

ילד שנעלב כשבעל החיים מתרחק: נקשיב לאכזבה, ובמקביל נברר מה בעל החיים צריך עכשיו. כך אפשר להתנסות באפשרות שמרחק אינו בהכרח דחייה, ולמצוא דרך להישאר בקשר תוך כיבוד הגבולות.

איך מתחילים בבית המשק?

בבית המשק בטבריה, העבודה הרגשית נשענת על קשר ומשלבת בעלי חיים, משחק ועשייה בהתאם לילד. מתחילים בהיכרות עם הילד והוריו: מה מעסיק אותו, מה מעניין אותו ומה הייתם רוצים שיקבל מהמפגשים. מתוך ההיכרות נחשוב יחד על המענה המתאים ועל מטרות התהליך.

אם אתם מרגישים שהילד זקוק למקום שבו יוכלו להקשיב לו ולעזור לו להבין את עצמו, אפשר להתחיל בשיחה עם בית המשק. אינכם צריכים לדעת מראש איך להגדיר את הקושי. נוכל להתחיל ממה שאתם רואים ומרגישים, ולחשוב יחד על הדרך.